יש לי תסמינים
כאבי ראש, עייפות נוראית, צמרמורות, חולשה נוראית ונראה לי שאני מתחיל לפתח כאבי גרון!
לא אל תטעו, לא חליתי חלילה בקורונה או COVID19, כפי שיש לקרוא לה. חליתי במחלה אחרת עם תסמינים דומים שקוראים לה "חרדה קיומית".
תופעות דומות כמו כאבי ראש, מלהתרוצץ כל היום עם הילדים ולחשוב מאיפה יגיע הכסף לסופר היום? הרי תיאטרון אין, רדיו כבר לא, ספורט בחלומות או יותר נכון רק בזום ובלי תשלום, וטיולים מאורגנים? מי זוכר מה זה? ובכלל, האם ביטוח לאומי ישלמו לי החודש את הפרוטות? אם לא יאחרו בתשלום כמו שקורה מידי חודש? או מתי כבר תיכנס עוד פעימה? והאם גם הפעם יפתיעו שם במס הכנסה ויתנו 'מקדמה' על חשבון זה ועל חשבון ההוא... ?! כמו מיגרנה שצצה פתאום משום מקום, רק שהמיגרנה כאן היא צפויה מכאב נפשי מראש.
ואז צצה העייפות הנוראית מהמחשבות הבלתי פוסקות, מלהתרוצץ אחרי התאומים בני השנתיים וחצי, שכל היום רק רוצים תעסוקה. גם להם המסכנים כבר נשבר מלשבת מול הטלוויזיה, מול בייבי שארק או מאשה והדוב (להיט ילדים בפני עצמו – אבל זה לפעם אחרת), מלצייר, לעשות הדבקות, פאזלים, לשיר ולרקוד ובעיקר לאכול.... עוד ארוחה ועוד ארוחה ועוד ארוחה, כי הם צריכים לגדול. ועוד איך גדלו!! תעסוקה בלתי פוסקת 24/7 לגוף ולנשמה של הילד, אבל מה עם הגוף והנשמה של אבא'ז?? שאלתם למה כל שעות היממה? כי גם כשאתה ישן אתה חולם, או יותר נכון הוזה, על מה עושים מחר עם הילדים ואיך שבא לי לקחת אותם לקטיף, לבריכה, סתם לדודה הקרובה או לגן שעשועים, שיפרקו שם את המרץ הבלתי נגמר שלהם ויחזרו הביתה עייפים וסחוטים כבר למען השם!!
ופתאום אני מרגיש צמרמורות ואת הגרון! לא באמת, כן? אבל מרוב קריאות "בוא לפה", "בואו לשם", "אל תיגעו", "אל תרביצו", "אסור", "מותר" ולשיר.... למרות שאני בתחום, בחיים שלי לא שרתי כל כך הרבה. פתאום אני מוצא את עצמי פותח שירונט ועושה חזרות על שירים שלא הכרתי, כדי שלא תהיה לי פדיחה מול הילדים. מה זה אבא שלא יודע את המילים? ואם חס וחלילה טעית במילה, החוצפן הקטן מתקן אותך. מה זה? מאיפה הוא יודע את המילים? רק אתמול התחיל לדבר וכבר שולט באבא'ז שלו? תלכו לחברים שלכם, תשחקו איתם. אהה אסור. גם אתם ילדים שלי, יש סיכוי רב שתגדלו בלי חברים ובגלל זה אתם מפספסים את הרגעים הכי יפים בחיים שלכם של משחקים בחוץ, חוויות והנאות משותפות עם המשפחה והחברים. והכל בגלל מה? מה הסיבה? מה המהות? על מה ההגבלות ולמה? עונש קולקטיבי? לא, אני שואל באמת, תסבירו לי כדי שאוכל יום אחד להסביר לילדים שלי למה הלכה להם כמעט שנה מהחיים שלהם. מה כבר אני יכול להגיד להם? שיש אנשים רעים במדינה שלא מוכנים להיות חלק מהחברה וגורמים לנזק לכולם? ובכלל איך מסבירים את זה לילדים בני שנתיים וחצי? איך מסבירים לילדים שאבא שלהם מובטל כבר יותר מ 8 חודשים והוא יושב על המחשב רוב היום כי הוא שולח קורות חיים לאלפי מקומות עבודה, אבל כולם בחל"ת. איך מסבירים את זה לילדים שאין להם חברים, שככה החליטה המדינה, שהחברה שלנו דפוקה, שאנחנו חיים בסרט איימה מעצמנו ובגללנו.
אז נכון, יש את הרגעים האלה, שעוד שניה בא לך לשבור הקיר (אם לא שיפצת עדין את כל הבית) או לקפוץ מהחלון....זה קורה בעיקר כשאין לך רגע דל, או סקנדל או פסטיבל, אבל כשזה תופס אותך במצב צבירה של עציץ, זה כבד הרבה יותר. ובכל זאת במצב צבירה עציצי משפחתי שכזה, אני מנסה למצוא את הדברים הטובים. אולי זה כשכל המשפחה יחד, שהילדים שלי מקבלים אותי פי כמה וכמה ממה שהיו מקבלים אותי במצב צבירה רגיל. אולי הזמן הזה דווקא תרם להם להתפתחות המהירה שלהם, בשפה, במוטוריקה, בקואורדינציה, קוגניטיבית ומנטלית ואולי בזכות כל זה יחד, הם יגדלו להיות אנשים טובים יותר, מחוברים יותר, חכמים יותר ובעיקר קרובים ומחבקים יותר. אולי?!